המידע זה המשאב היקר ביותר שיש לארגון/ ארז פלג

נכתב על ידי Opisoft בתאריך . פורסם בקטגוריה מאמרים מקצועיים

האמת שהמשאב הינו המשאב היקר ביותר שיש לכולנו, די אם ניתן מספר דוגמאות למה שמידע יכול לעשות או למה שחוסר במידע עלול לעולל.

נתחיל בשאלה הפשוטה, כמה שווה מידע בין שש ספרות למי שממלא לוטו ? (!), כמה חיי אדם היו נחסכים אילו המדינה שלנו היתה נחשפת למידע (שהיה קיים) על פרוץ מלחמת יום כיפור, כולנו מחפשים את המידע על הרעיון שיביא להנפקת המליארדים של הסטאט אפ הבא.

המידע הינו השֶמֶן שבזכותו נעים גלגלי השיניים של עולם העסקים: איך המכירות שלנו מול המתחרים, מה אפשר להציע ללקוח כדי שהוא יהיה מרוצה יותר ואנחנו נגדיל את הרווח, מה הדרך הנכונה להעביר את המידע הקריטי במועד הנכון, ובפורמט הנכון לאיש הרלוונטי.

בקרב ווטרלו, בו נחל נפוליאון את מפלתו הגדולה, השתתפו אנשים אותם שלח הברון דה רוטשילד. כאשר אותם אנשים ראו כי נפוליאון נחל תבוסה הם שלחו יוני דואר שבישרו על כך לרוטשילד. רוטשילד שהשקיע בבורסה של לונדון נתן הוראה למכור מכל הבא ליד. כל עשירי העולם שהיו מרוכזים בלונדון ראו שרוטשילד מוכר את מניותיו והצטרפו למכירה. כמובן שהבורסה קרסה. או אז קנה רוטשילד בפרוטות את המניות שהפכו לזבל והפך לאדם העשיר ביותר בממלכה. דמינו מה קרה מספר שלושה ימים מאוחר יותר שהידיעות על הניצחון הגיעו בעזרת שליחים.

הכל בגלל מידע שהיה קיים אצל האדם הנכון בזמן הנכון ובפורמט הנכון.

כולנו אדוני המידע

אנו כאנשי אופיסופט, חברת המידע העסקי הגדולה והמובילה במדינה, יכולים לכנות את עצמנו, עם לא מעט גאווה "אדוני המידע".

אנו מעבדים, מתקנים, מייצרים, ומפיצים את המידע בתוך הארגונים ומחוצה להם. בעבודה שנראת לעיתים שגרתית, בדרך כלל ללא זוהר מיוחד, אנחנו מספקים לארגון את המשאב היקר ביותר שיש ברשותו – המידע.

לא סתם מידע, מידע עסקי אמין, וזמין לאדם הנכון, בזמן הנכון ובפורמט הנכון.

תשמרו עליו

תעשו לי טובה, תשמרו עליו, תשמרו על המידע הזה, הארגונים מאמינים בנו, הם סומכים עלינו שלא רק שנספק להם את המידע האמין, אלא גם נדע איך לשמור עליו.

ההגדרה היבשה של סוד מסחרי, מופיע בחוק אוולות מסחריות:

"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;

שמעתי מעמיתים למקצוע על התנהגויות מוזרות ביותר של אנשים. שמעתי על מצבים בהם אנשים אלו למשל גיבו נתונים של לקוח אחד במחשב של לקוח אחר, השאירו חומרים מאוד רגישים במכונית, השאירו את סיסמאות המחשבים עליהם עבדו עם ברירות המחדל, כפי שהגיעו מהיצרן, ועוד כהנה וכהנה. כולם טענו "לא ידענתי", "זה נשמע לני הגיוני", "זה לא באחריותי". מישהו אף הגדיל וטען: פעלתי בהתאם לנהלי החברה בה עבדתי באותה עת.

 כולנו חתומים על מגוון מסמכים הקשורים להצהרת סודיות, אבטחת מידע וכו', המסמכים כתובים פעמים רבות בלשון משפטית יבשה.

אני חושב שהדרך הנכונה היא פשוט לבקש: אנא הפעילו שיקול דעת, הפגינו "ראש גדול" ותשמרו על המשאב היקר ביותר שקיים - המידע.